הפגיעה בדיבור יכולה לנבוע ממגוון סיבות, התלויות בסוג המחלה, האירוע או הפציעה שממנה סובל החולה. הסיבות הנפוצות לאובדן דיבור:

1. הנשמה – חולים מונשמים אינם יכולים לדבר מכיוון שהקנולה המוחדרת לקנה, ממוקמת מתחת מיתרי הקול. האוויר יוצא ונכנס מתחת למיתרי הקול ולא עובר דרכם. בשל כך החולה לא יכול להשמיע קול. התייעצו עם קלינאית התקשורת של בית החולים בנוגע לאפשרות של התקנת שסתום דיבור שיכול לסייע לחולים עם קנולה להשמיע קול.
2. חולשה, טשטוש וכאב – חולה הסובל מחולשה קיצונית, טשטוש בשל הפגיעה או בשל נטילת תרופות וכן חולים הסובלים מכאב, מתקשים לדבר כחלק מהקושי הכללי שלהם לתפקד ולהתנהל.
3. פגיעה מוחית/ אירוע מוחי – פגיעה או אירוע מוחי, עלולים לפגוע באזורים שונים של המוח האחראיים על הדיבור. הפגיעה יכולה להיות באזורים האחראיים על תפקוד שרירי הפה, או באזורים האחראיים על תפקוד הבנת והבעת השפה. הפגיעה יכולה להיות קבועה או זמנית (לדוגמה במקרה של בצקת).
4. פגיעה בלסת ובפה – פציעה של אזור הפה יכולה לגרום לפגיעה ביכולת לדבר
5. מחלת שריר – פוגעת בשרירי הפה וגורמת לפגיעה הולכת ומחמירה בדיבור.

פגיעה בדיבור יכולה להיות זמנית או קבועה. לעיתים הפגיעה בדיבור קבועה אך רמתה משתנה והיא הולכת ומשתפרת או הולכת ומחמירה.

• אם הסיבה לאובדן הדיבור היא הנשמה – גמילה מהנשמה או התקנת פקק דיבור, יכולים לאפשר דיבור. יש להתייעץ עם צוות המחלקה.
• אם הסיבה היא טשטוש, עייפות או שקיימת בצקת – השיפור בדיבור יכול להגיע עם ההתאוששות והשיפור שחל במצבו של החולה.
• אובדן דיבור כתוצאה מפגיעה או אירוע מוחי תלוי מאוד במיקום ואופי הפגיעה. שיקום של הדיבור במקרים כאלה יכול להתרחש לאורך ימים, חודשים ושנים ומידת השיפור שתתקבל תלויה גם היא בסוג ובאופי הפגיעה.
• מחלת שריר ניוונית, מביאה לפגיעה מידרדרת בדיבור. תפקודי הדיבור צפויים להחמיר. טיפולים שונים יכולים להאט את קצב ההידרדרות או לשפר את התפקוד בתנאים הקיימים, אך לא להביא לשיפור בתפקוד השרירי. גם כאן יש להתייעץ עם קלינאית תקשורת לגבי האפשרויות השונות.

כאשר אדם לא מסוגל להביע את עצמו, הדבר גורם למצוקה קשה ולאובדן יכולות בסיסיות של שליטה עצמית וזהות. אובדן היכולת לתקשר עלול להביא את האדם לדיכאון, ייאוש ואף להחמיר את מצבו הבריאותי. מצב זה עלול לפגוע ביכולת של החולה להשתקם באופן כללי, ולשקם את הדיבור שלו באופן ספציפי. המציאות הקלינית והמחקרית מראה ששימוש בדרכי תקשורת אחרות שאינן דיבור, דווקא מעודדות את השיקום של הדיבור. כל חולה שואף לחזור לדבר כבעבר ולא יסתפק בדרך חלופית לתקשורת, אם יוכל לדבר.

חולים סובלים מזמנים של עייפות, טשטוש ולעיתים אף בלבול. מצבים אלו נובעים מהחולי או הפגיעה עצמה ולעיתים גם מהטיפול (כגון תרופות שונות). לכן, לעיתים החולה יכול להראות מצבים שבהם הוא חד מחשבה ומבין, ומצבים שבהם מתקשה להבין את הנאמר לו. בנוסף, דרך העברת המסר אל החולה יכולה לשנות את יכולתו להבין. אם מדברים אל החולה באופן ברור, בעוצמה מתאימה, בקצב מתאים ובליווי כתב או תמונות, יתכן כי הוא יראה הבנה יותר טובה מאשר במצבים בהם לא קיבל את התנאים הללו.

חולים רוצים לדבר על צרכיהם הבסיסיים, אך לא רק. פעמים רבות יש לחולה צורך להביע מגוון מסרים כדי לשמור על זכותו הבסיסית לזהות. ניתן לחלק את הנושאים ל-3 סוגים:

1. צרכים בסיסיים (אני צמא, אני עייף, כואב לי)
2. צורך במידע או במסירת מידע (אני מרגיש דקירות בצד ימין, למה עושים לי צילום? מתי אני משתחרר?)
3. קירבה חברתית (תודה, אני אוהב אותך, מה שלומך)

כאשר אנו באים להגיש לחולה כלי של תקשורת חלופית, חשוב שנשים בתוך מאגר המילים מגוון שמייצג את מה שהחולה היה רוצה לומר.

למנח בו נמצא החולה עשויה להיות השפעה משמעותית על יכולתו לשמור על ערנות ולעשות שימוש יעיל ולאורך זמן באמצעי תקשורת חליפיים. במקרים רבים ניתן להקל על יכולת זו על ידי התאמה של מנח עבור אותו חולה ועבור האופן המיטבי להפעלה ושימוש באמצעי התקשורת וכן לשמירה על ערנות וסיבולת לאורך זמן. מומלץ להזמין מרפאה בעיסוק כדי שתוכל להמליץ לכם על אמצעים שונים כמו שולחן למיטה, כריות לתמיכה בזרועות או זרועות מתכווננות שעליהם אפשר למקם את הלוח.

אם ידוע לך מראש שאתה הולך לעבור פרוצדורה רפואית שאחריה לא תוכל לדבר למשך כמה שעות, ימים או לתקופה יותר ממושכת, מומלץ מאוד לקבל כמה שיותר מידע לגבי משך ההתאוששות, ומידת ההגבלה הגופנית שאתה הולך לחוות (האם תצטרך לשכב, האם תהיה הגבלה על תנועת הידיים או העיניים וכדומה). לפי מידת ההגבלה הצפויה, בחר לך דרך כתיבה מתאימה: כתיבה בטוש על גבי לוח מחיק, כתיבה במקלדת של מכשיר טאבלט, כתיבה במקלדת הסמארטפון, או הצבעה על לוח אותיות. מומלץ להצטייד גם בלוח עם מילים ומסרים שכיחים שתרצה להשתמש בהם. חשוב מאוד להדריך את מי שהולך ללוות אותך בבית החולים לגבי אמצעי התקשורת שבהם אתה הולך לעשות שימוש ולבקש מהם להביא איתם את האמצעים ולהגיש לך אותם באופן נוח לשימוש. תוכלו לסכם מראש על סימנים של "כן" ו"לא" ועל סימני ידיים נוספים לפי הצורך.

קיים מגוון רחב של כלים טכנולוגיים המשמשים לתקשורת: מחשבי טאבלט (מחשב לוח) ומכשירי טאבלט שונים (לדוגמא אייפד). קיימות תוכנות ואפליקציות רבות לבניית לוחות תקשורת ואיות. כמו כן ניתן לעשות שימוש תקשורתי נרחב במצלמה של הטאבלט או הסמארטפון, לצורך צילום חפצים או נושאים שהחולה רוצה לדבר עליהם.

עם זאת, חשוב לציין כי השימוש בכלים הטכנולוגיים האלה, מהווה אתגר גדול עבור חולים המאושפזים בבתי חולים. הסיבות לכך רבות:

1. עבור חולים שלא הכירו את המכשיר בעבר, נדרשת למידה של אופן הפעלת המכשיר. במצבי חולי או פציעה, קיים קושי רב לעבוד תהליך של הכשרה ולמידה הדורש ריכוז, מיומנויות זיכרון וכוחות התמדה.
2. הפעלת המכשיר, לרוב באמצעות מסך מגע, דורשת דיוק ומגע אצבעות יציב שאינו אפשרי לחולים רבים, במיוחד במצבי שכיבה.
3. הפעלת המכשיר דורשת מיקוד של מבט וסריקה של המסך המהווה אתגר לחולים רבים.
4. מכשירים טכנולוגיים עלולים להיות חשופים לתקלות שונות, להתרוקנות סוללה וכו' – מה שיכול להיות מאוד מתסכל עבור חולים הנשענים על המכשיר לצורכי תקשורת.
5. בבתי חולים לא ניתן להשאיר מכשירים אלקטרוניים ללא השגחה, כך שמבקרים נאלצים לקחת את המכשיר איתם, וכך הוא אינו זמין לחולה בכל פעם שרוצה לתקשר.

• בשל כך, הכלים הטכנולוגיים מתאימים יותר לחולים במצב מתמשך ובסביבה של מחלקה שיקומית או טיפול מחוץ לבית החולים. בכול מקרה, מומלץ להתייעץ עם קלינאית תקשורת מומחית לתת"ח (תקשורת תומכת וחליפית) כדי לבדוק אפשרויות התאמה ספציפיות לחולה. לצורך התנסות, ניתן להשאיל עזרי תקשורת טכנולוגיים במרכז ההשאלה הארצי לתקשורת תומכת וחליפית בעזר מציון לפרטים לחץ כאן

חולים שדיבורם אינו מובן, משתמשים לרוב בסימנים ייחודיים להם, גם אם הם או סביבתם אינם מודעים לכך. קרובים הנמצאים עם החולה באופן קבוע ואינטנסיבי, לומדים לזהות את הסימנים הללו, ולהגיב אליהם. החולה נשען על 'השפה הפרטית' שנוצרת בינו לבין הקרוב שמצליח 'לתרגם' אותו. כדי שגם מבקרים אחרים יוכלו להבין את החולה, חשוב לבנות 'מילון סימנים' וללמד את שאר המבקרים את הסימנים המוסכמים. כמו כן, חשוב לאפשר לחולה דרכי תקשורת ברורות יותר (כמו כתיבה או הצבעה על אותיות, תמונות או חפצים), עבור אותם מבקרים המבינים אותו פחות טוב.

חולים שהפגיעה בדיבור מהווה מצב מתמשך (מעל חודשיים) יכולים להיעזר פעמים רבות בכלי תקשורת קבועים ומותאמים עבורם. ההמלצות המופיעות במדריך זה מיועדות לחולים במחלקות האשפוז הכלליות בבית החולים. חלק מהכלים יתאים גם לחולים במחלקות שיקום ומחוץ לבית החולים, אך כלים רבים שיכולים להתאים לחולים עם קושי ממושך, אינם מוזכרים כאן. לכן, חולה אשר מתקשה בדיבור לתקופה ארוכה, זקוק לקלינאית תקשורת ולמרפאה בעיסוק, מומחיות לתקשורת תומכת וחליפית שתתאמנה לו מערכת קבועה.

ניתן לפנות לרופא במחלקה ולבקש ממנו להזמין ייעוץ של קלינאית תקשורת. במידה ששירותים כאלה אינם זמינים, ומדריך זה לא הביא אותך לתקשורת מספקת מבחינתך, או שנתקלת בקשיים של הפעלת העזרים השונים, ניתן לפנות למרכז 'אומר' לתקשורת תומכת וחליפית ב'עזר מציון' לקיום מפגש הערכה והנגשה. לפרטי התקשרות עם מרכז 'אומר' לחץ כאן 

יש לפנות לרופא המשפחה של המטופל ולבקש הפניה לקלינאית תקשורת מטעם הקופה או לקליניקות המתמחות בתקשורת.

אתר אייזק ישראל

אתר אייזק הבנלאומי

ברשת מאמרים רבים העוסקים בפגיעות דיבור ובתקשורת חלופית

מילים מומלצות לחיפוש:

תקשורת תומכת וחליפית (תת"ח) Augmentative and Alternative Communication (AAC)

פגיעת דיבור נרכשת Acquired speech injury

מבוגרים עם פגיעה זמנית או מתמשכת Adults with temporary or permanent loss

מחלקת טיפול נמרץ Intensive care unit (ICU)

פגיעה נוירולוגיתNeurological damage

אפזיה Aphasia

פגיעת ראש טראומתית Traumatic brain injury (TBI)